- מוּלָא
- מוּלָאII m. (mulus) mule. Pesik. Shub., p. 162a> (ref. to נחשתים, 2 Chr. 33:11) כמין מ׳ של נחשת Ar. (ed. מולי) a sort of mule of bronze; Y.Snh.X, 28c bot. מילא; Deut. R. s. 2 מולן; Ruth R. to II, 14 מולה; Yalk. Kings 246 מולא.Pl. מוּלָאוֹת. Sabb.52a (Ar. masc.).Ch. v. מוּלְתָא.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
